אז מדוע תקשורת מקרבת לא באה לנו בטבעיות? ולרב היא לא מצליחה?
כדי ליצור תקשורת מקרבת, יש צור קודם להיות בחיבור לעצמי.
להיות בהקשבה פנימית, חיבור לגוף ונפש חזקים, אינטואיציה ומודעות זורמת
כבר בילדות מעטפת החינוך מרחיקה אותנו מעצמנו.
להתנהג יפה, לדחות סיפוקים ולא להפריע למבוגרים.
התרבות המערבית המונעת מהשגיות, הצלחות, יעדים ומטרות,
ממקדת את נקודת היחס שלנו החוצה. אל העולם ופחות ופחות לעצמנו.
ההקשבה פנימה לאט לאט נעלמת, זאת על מנת שנגדל ונהיה אנשים מבוגרים
המצייתים לחוקים, חינוך, הורים, בי"ס, צבא והלאה
והקול הפנימי אט אט גווע ומושתק.
הקשב לרצונות, חלומות, חשקים, מוחלף בתחרותיות, ריצוי, עמידה בכללים וחיבור החוצה.
יש יתרונות רבים להיות חלק מחברה. יחד עם זאת, כשהקול הפנימי מושתק, האותנטיות גם היא נעלמת.
אירועים מטלטלים מול הורים, זוגיות, משפחה וחברה,
נצרבים פנימה לאכזבות, כעסים, פגיעות והחמצה.
ואז היכולת לנהל שיח מהלב, שממנו התרחקנו עם השנים, מאתגר עד בלתי אפשרי.
החיים משקפים לנו את מה שקורה בתוכנו.
האם אנחנו חיים בחברה סובלנית?
האם כל דעה השונה משלי מתקבלת בברכה?
האם אין עוני בעולם? מה מצב האקלים?
מספיק להביט סביב ולהבין כמה פחדים, כעסים, פילוג יש מסביב. זה נמצא גם בתוכנו.
מדוע לא מלמדים בבית הספר תקשורת מקרבת?
כי אין זמן, יש חומר להעמיס על המוחות הקטנים.
במקביל, זה עלול להתנגש עם המטרה לגדל נשמות צייתניות, המקבלות מרות וסמכות ללא עוררין.
אז מה עושים?
לאט לאט, מתחילים להתקרב אל עצמנו.
לעצור ולהתבונן ורק לשאול שאלות פנימה. להקשיב לקול הפנימי שרוצה ביטוי.
לקום בבוקר ולבדוק מה שלומך? איך מרגיש הגוף? מה אני חווה בכל רגע בחיי?
להתחיל מהקשבה פנימה.
לבחון מה מקפיץ אותך ומדוע?
איפה אני חווה פגיעה ומהו הטריגר שלחץ על כפתור התגובה שלך?
כמה יכולת סובלנות לאחר יש בך באמת?
האופן שבו אני מלמדת תקשורת מקרבת שונה.
שלבים רבים אני קודם עוסקת פנימה, לפני שאני בכלל מתכננת איך ומה לומר החוצה.
אילו השלבים הכי חשובים. כאן נמצאות כל התשובות.
אילו שלבים הלוקחים זמן כי הנפש שלנו עדינה כברבור.
על גבנו יש ערימות של אי
הורים / מורים שעיצבו אותנו בלי שנשים בכלל לב.
אני מזמינה אתכם היום רק להיות בקשב פנימה.
להרגיש מה קורה בגוף, מה שלום הנפש שלכם.
ציפי צ'אושו
מרצה ומנחה לתקשורת מקרבת
מטפלת רגשית במשברים, טראומות ופגיעה על רקע מיני
054-5644506
